כדורגלן העבר חנניה לוי הלך לעולמו

שיחק בקבוצה בימים שעדיין נקראה הפועל קריית נצרת והפועל נצרת עילית. אריה אקרמן: "היה שחקן עם פוטנציאל גדול". בורקה טבורינסקי: "היה שחקן נשמה, שיחק בשביל העיר והכבוד"
שתפו בוואטסאפ
שתפו בפייסבוק

כדורגלן העבר של הפועל נצרת עילית, חנניה לוי ז"ל, הלך לעולמו. הלוויתו התקיימה ביום שישי בצהריים. רבים מוותיקי העיר הגיעו לחלוק לו כבוד אחרון. לוי נפטר בבית חולים העמק בעפולה.

לוי, יליד 1948, בן 75 במותו, עלה ארצה עם משפחתו ממרוקו בגיל 15.5 בשנת 1963. הוא עלה עם משפחתו, שם לאביו יעקב הייתה חנות לתכשיטים וצורפות. בגיל 18 התגייס לצה"ל ואפילו שירת מספר שנים בקבע. אחרי שהשתחרר מהצבא התגייס לשרות בתי הסוהר. בין לבין הכיר את אנט, שהייתה בת 16 ולימים הפכה לאשתו. השניים נפרדו רק אחרי 58 שנים.

חנניה ז"ל עם אשתו אנט
חנניה ז"ל עם אשתו אנט

בתחילת שנות ה- 60 הוא שיחק כדורגל בתקופה בה הפועל המקומית שיחקה במגרש מע"צ המיתולוגי ושיחקו בה צעירים נמרצים, פטריוטים של העיר הצעירה שרק הוקמה שנים ספורות לפני כן. המגרש היה בפאתי קריית נצרת, כך נקראה העיר באותם הימים, על גבול העיר הערבית נצרת, במגרש מע"צ המיתולוגי.

היה זה מגרש כדורגל אופייני לשנות ה- 60: מעט דשא, המון אדמה קשה, כמעט ולא היה דשא, חבלים הפרידו בין קווי האורך לקהל, אבל הייתה אז תשוקה אמיתית לכדורגל, אנשים שהגיעו ממדינות שונות, בקושי דיברו עברית הגיעו עם המון אהבה למשחק, שהרי כדורגל הוא שפה בינלאומית. ותיקי האוהדים מספרים שלא פעם, כשהקהל כעס על השופט או על הקבוצה היריבה, הם לא היססו להיכנס לתוך תחומי המגרש במטרה לפגוע בו, שהרי רק חבל הפריד ביניהם.

שחקנים ששיחקו באותם זמנים מספרים כי לא היו יציעים "אנשים הביאו כסאות מהבית", לא היו חדרי הלבשה "היינו מתלבשים במועצת הפועלים שהייתה מעל המגרש והיינו יורדים ברגל", מרחק של כ- 300 מטר בקו אווירי, עם ירידה תלולה בדרך למגרש ועלייה קשה בסיום המשחקים, אבל הייתה המון אהבה לכדורגל.

חנניה לוי ז"ל במדי הפועל נצרת עילית (עומד שלישי מימין)
חנניה לוי ז"ל במדי הפועל נצרת עילית (עומד שלישי מימין)

"היה שחקן נשמה"

ברוך (בורקה טבורינסקי), מכוכבי אותה תקופה שהגיע להלוויה, מספר: "חנניה לוי היה שחקן נשמה, שיחק בשביל העיר והכבוד, לא כמו השחקנים של היום שמשחקים רק עבור כסף. הוא היה אדם שכולם אהבו וכיבדו".

כדורגלן עבר אחר, אריה אקרמן, מספר שהרומן שלו עם חנניה לוי התחיל עוד משלב ח'. "היינו משחקים שם על הדשא. היו אז שלושה שחקנים ששיחקו והלכו כולם לעולמם: מוריס תורג'מן ז"ל, מוריס אפללו ז"ל ועכשיו גם חנניה לוי. הוא היה שחקן עם פוטנציאל גדול, אבל הוא לא היה תחרותי. הוא שיחק בשביל הכייף שלו. היה קיצוני, אהב לכדרר ולהחזיק בכדור והיה בדרן ממדרגה ראשונה. היינו יחד במחנה אימונים ברומניה, שם ממש הצחיק אותנו. אהבתי אותו מאוד היה לו לב ענק".

"אבא שיחק כדורגל בהפועל נצרת עלית כחלוץ וידע לשלב כדורגל ופיוטים בו זמנית. זו הייתה אהבתו השנייה אחרי הכדורגל", מספרת ג'יזל, בתו הבכורה.

חנניה לוי ז"ל

במקביל לכדורגל עבד לוי בעיריית נצרת עילית במשך שנים רבות עד לפרישתו לגמלאות. בשנים לאחר פרישתו היה חנניה מוכר כפייטן מצליח ששמו הלך לפניו, בזכות קול הזמיר שלו. חנניה הותיר אחריו אישה, אנט,7 ילדים (4 בנות, 3 בנים), 22 נכדים ו- 9 נינים. אחד מילדיו, יעקב לוי, הלך בעקבותיו ושיחק בהפועל נצרת עילית בשנות ה-90 והיום מוכר כקובי דה שאו, תקליטן מהידועים בצפון.